חשיבותו הכלכלית של הבורוג'ו: אפשר למצוא בורוג'ו גם בטבע וגם במטעים מסחריים. הוא נצרך בידי האדם בצורת מיצים, גלידה, כמוסות ותמצית.

תיאור:

עץ הבורוג'ו גדל לגובה של בין שלושה לחמישה מטרים. קוטרו של הפרי נע בין שבעה ל-12 סנטימטר וצבעו ירוק. הציפה חומה, חומצית ודחוסה מאוד (30 מעלות בסולם בריקס, מורכבת בעיקר מפרוקטוזה וגלוקוזה). בפרי יש מ-90 עד 600 זרעים, והוא נחשב בשל כאשר הוא נופל לקרקע.

פרי הבורוג'ו שוקל 740 גרם בממוצע, כש-88% מתוכם הם ציפה ו-12% זרעים וקליפה. ציפת הפרי היא בעלת תכולה גבוהה של פחמימות ושל סידן.

פרי הבורוג'ו – סיווג וקבוצות

כמה זנים של פואתיים הידועים בשם "בורוג'ו" גדלים באזור האמזונס ובאמריקה המרכזים, לכולם שימוש נפוץ זהה וסגולות דומות.

הבורוג'ו סווג כ"זן צמחי מבטיח אשר אינו ידוע במיוחד" בידי החוקר החשוב ויקטור מנואל פטיניו מהמכון למחקר מדעי ) שבקולומביה. למעשה, שמו של הזן "פטינוי" נגזר משם המשפחה שלו.

הצמח גדל בעיקר באזור "גיאוגרפיק צ'וקו". בין זנים אחרים בסוג "בורוג'ה", רק אלה המכונים "פורואי" מבאחו אמזונס (בורוג'ה סורביליס ובורוג'ה ורטיסילאטה), דומים לבורוג'ו של צ'וקו.

רצפי דנ"א האופייניים לזנים העיקריים של בורוג'ה ושל בורוג'ה sp. נקבעו בידי קלאס פרסון מהמכון הבוטני באוניברסיטת גוטבורג שבשוודיה.

העניין הגובר והולך בפרי הזה מביא בעקבותיו מיזמי מחקר ופיתוחים רבים שלו ושל פירות אתניים נוספים אשר אינם מנוצלים במידה מספקת. חלק מהמוסדות המעורבים במיזמים כאלה הם:

• האיגוד למחקר מדעי של קולומביה בוונצואלה ו- באקוודור.
• ארגון המזון והחקלאות של האו"ם.
• אוניברסיטת אמזוניה, קאקטה, קולומביה.